טכניקות כניסה לדמות מהחוץ פנימה ומהפנים החוצה

אחת השאלות המרתקות בתיאטרון היא: איך שחקן נכנס לדמות?

האם הוא מתחיל מהלב, מהרגש, מהמחשבה – או אולי מהגוף, מהקול, מהיציבה?
האם הוא "נהיה" הדמות מבפנים החוצה – או שהוא בונה אותה מבחוץ (מהנראות)פנימה (תכונות אופי, תחושות, רגשות…)?

בעולם המשחק קיימות שתי גישות מרכזיות לכניסה לדמות:

• מהחוץ פנימה – התחברות לדמות דרך הגוף, התנועה, הקול והמראה החיצוני.
• מהפנים החוצה – התחברות לדמות דרך העולם הפנימי שלה: רגשות, זיכרונות, מחשבות, רצונות, כמיהות.

שתי הגישות נכונות, אפקטיביות ומשלימות זו את זו. שחקנים רבים משלבים ביניהן.

כניסה לדמות מהחוץ פנימה

בשיטה זו, השחקן מתחיל מהבנייה הפיזית של הדמות:

• איך היא הולכת?
  
• איזה טון דיבור יש לה?
  
• מה היציבה שלה – האם היא כפופה או זקופה?
  
• מה הקצב שלה – האם היא מהירה או איטית?
  
• מהו סגנון הלבוש שלה?
  

כשהגוף משתנה – משהו בפנים משתנה יחד איתו.

דוגמאות לטכניקה הזו:

• שחקן שמגלם דמות של איש זקן מתחיל ללכת באיטיות, להתכופף מעט, לדבר בקול חלש – ופתאום גם המחשבות שלו משתנות, אולי הוא נהיה סבלני יותר, אולי קצת עצוב או חכם יותר.
  
• שחקנית שמגלמת דמות של מנהלת בכירה מזדקפת/מתיישרת, מרימה את הסנטר, מדברת קצר – ומרגישה איך הביטחון שלה עולה, אפילו שאולי היא לא באמת כזו ביום-יום.

גישה זו מתאימה במיוחד לדמויות רחוקות מהשחקן – כאלה שאין להן קשר ישיר לעולם הפנימי שלו. היא מאפשרת "ללבוש" את הדמות כאילו היא תלבושת – ולתת לה להיכנס פנימה בהדרגה.

כניסה לדמות מהפנים החוצה

כאן, העבודה מתחילה מבפנים: מה מניע את הדמות? מה היא מרגישה? מה החלום הכי גדול שלה? מה הכאב שהיא סוחבת?

הגישה הזו דורשת חקירה עמוקה, ולעיתים גם שימוש בזיכרונות אישיים או רגשות מהחיים של השחקן עצמו.

דוגמאות לטכניקה הזו:

• שחקנית שמגלמת דמות של נערה שחווה חרם בכיתה, יכולה להתחבר לזיכרון אישי של תחושת דחייה – הרגש עולה, והגוף מגיב בהתאם: הכתפיים מתכווצות, הקול נחלש, המבט כלפי מטה.
  
• שחקן שמגלם  דמות של אבא שמאבד את הילד שלו, חושב על פחד עמוק שהוא חווה – הדמעות מגיעות לבד, הקול נשבר – הדמות חיה מבפנים.

הצטרפו עכשיו לחוגי תיאטרון בסטודיו שלנו –
הזדמנות לפתח כישורים יצירתיים ולבנות ביטחון עצמי בסביבה תומכת ומהנה!

אז מה נכון יותר?

האמת – אין תשובה אחת.
שחקן טוב לומד להכיר את עצמו, ולדעת באילו מצבים כדאי להתחיל מבחוץ ואילו דורשים חיבור מבפנים. לפעמים, תנועה מסוימת תעזור "לשבור את הקרח" ולהפעיל את הרגש. ולפעמים, דווקא רגש פנימי אמיתי יניע את הגוף לפעול בצורה מסוימת, אחרת.

הקסם מתרחש כשהשחקן מחבר את הפיזי והרגשי יחד – ואז נוצרת דמות שלמה, מלאה, אמינה ומרגשת.

עיקרון הכניסה לדמות ב "בית של חוגים"

בבית של חוגים – סטודיו לתיאטרון, אנחנו מאמינים שאין שיטה אחת שמתאימה לכולם – ואנחנו מלמדים ומתרגלים כניסה לדמות מהחוץ פנימה וגם מהפנים החוצה.

במהלך השיעורים:

• הילדים, בני הנוער והמבוגרים לומדים להקשיב לגוף שלהם ולרגשות שלהם.
  
• אנחנו עובדים עם תרגילי תנועה, קול, הליכה / יציבה– כדי לחקור דמויות מבחינה חיצונית.
• במקביל, אנחנו משתמשים בתרגילי דמיון מודרך, עבודה עם זיכרון רגשי, ומצבים אישיים כדי להתחבר לעולם הפנימי של הדמות.
• דרך אלתור, עבודה על טקסטים, בניית סצנות אישיות וקבוצתיות, המשתתפים לומדים לחיות את הדמות מבפנים ומבחוץ – בו זמנית.
  

המשתתפים מגלים כמה כוח יש להם – גם בגוף וגם בלב – וכמה הם מסוגלים להביע, לשחק ולרגש כשהם באמת נכנסים לדמות.

זה לא רק שיעור במשחק – זו חוויה של גילוי עצמי והתפתחות אישית דרך תיאטרון.

חוגים וסדנאות בבית של חוגים

• חוג תיאטרון לילדים
• חוג תיאטרון לנוער
• חוגי תיאטרון למבוגרים
• תיאטרון פלייבק
• סדנת אימפרוביזציה